פולק נ' מימי הנגב ארגון מים של מושבי הנגב אג' שיתופית חקלאית בע"מ ואח'

החלטה

1.המשיב , תושב ההרחבה במושב שחר, הגיש בקשה לאישור תובענה ייצוגית כנגד המבקשות. בתמצית טוען הוא כי המושב, באמצעות מנגנון הגביה של המבקשת, גובה שלא כדין מתושבי ההרחבה תשלום חודשי בשיעור של כ- 60 ₪ המסווג באופן מטעה תחת "קוד מחיר מים חיוב/זיכוי".

המבקשת עותרת לעיכוב הליכים והעברת הסכסוך לבוררות מכח הסכם אחיד שנחתם בינה לבין כל צרכני המים, כאשר המושב חתום על ההסכם. המושב אשר לא הגיש בקשה מטעמו, מבקש להצטרף לטענות המבקשת.

2.לאחר עיון בבקשה לאישור התובענה, בבקשות והתגובות לבקשה, לא מצאתי בסיס לבקשה להעברת הסכסוך להתברר בבוררות.

בבקשה נטען באופן לקוני כי נוכח ההסכם בין הצדדים הכולל תניית בוררות, יש להעביר את הסכסוך לבוררות. הבקשה הוגשה ללא תצהיר ולתשובה צורף ללא אישור תצהיר. אמנם המחלוקת העיקרית אינה בנוגע להצהרת המבקשת כי תעשה כל שיידרש לצורך קיום הבוררות ומעוניינת בה, אולם מחדל זה מצטרף לטענות המיתממות בתשובה אשר אין בהן מענה לתגובה המפורטת של המשיב.

המשיב העלה שלל טעמים בגינם אין מקום להעביר את הסכסוך לבוררות ודי אם אאמץ את הטעם העיקרי, המשלב מספר נימוקים משניים, לפיו נוכח טיבו של ההליך המעורר שאלות ציבוריות חשובות, שאלות משפטיות מורכבות ודן בטענה של חריגת המבקשות מסמכותן, לא ראוי לברר את הסכסוך בבוררות.

טעם נוסף הנלווה לטעם זה הוא העדר סמכותו של הבורר להעניק את הסעד של אישור תביעה כתביעה ייצוגית. בפועל, הכרה בטענות המבקשת תמנע מכל מי שמאוגד בהסכם אחיד מהסוג הנדון, לתקוף בכלי של תובענה ייצוגית, התנהלות אשר לטענתו היא לא חוקית ומשותפת לכלל הקבוצה. נראה כי תכלית ההוראה בחוק הבוררות לא נועדה להגביל זכות מעין זו, ודי בטעם זה כדי לדחות את הבקשה.

3.אף טיבו של הסכסוך אינו מסוג הסכסוכים אשר הועברו לבוררות בהסכם. אכן לשונו של ההסכם רחבה, אולם ההסכם מניח כי החיובים של צריכת המים נעשים כדין ויכולה להיות מחלוקת כספים בנוגע לשיעור החיוב או זהות החייב ויתכן אף טיב המים. מלשון ההסכם ותכליתו נראה כי לא נועד לחול על טענה כנגד גבייה לא חוקית ומהטעמים המפורטים לעיל, אין זה ראוי כי גוף "מקצועי" אשר התמחותו בדיני מים לטענת המבקשת, יכריע האם הגביה שבוצעה הינה חוקית. יוער כי הסיפא לסעיף 14 להסכם המקנה זכות למתיישב לפנות לבוררות יכולה להתפרש גם כתנייה השוללת את הייחודיות של מנגנון הבוררות בהסכם.

טענת המבקשת בתשובתה כי המשיב באופן מלאכותי יצר את עילת התביעה בכך ש"בחר" לשלם את חשבון המים אין לה יסוד. ראשית, אף בתניית הבוררות אשר מבוקש להחילה נקבע כי תנאי לפניה לבוררות הוא תשלום החוב שבמחלוקת. שנית, המשיב הראה בבקשתו את הטעם בגינו משלם ויש לו חשש ממשי כי יעשה שימוש בסנקציות העומדות למבקשת וכל עוד לא הוחלט על מעמד החיוב, בדין משלם המשיב את התשלום.

4.מכל האמור לעיל אני קובע כי אין מקום לברר את הסכסוך בבוררות. ממילא מעמד המושב בבוררות, למרות שהינו צד להסכם, אינו ברור כלל ועיקר. המושב לא הגיש כלל בקשה מטעמו להעברת העניין לבוררות ולפיכך העתרות לבקשה תגרום לפיצול מיותר של ההליך.

ככלל, אין לסרבל בקשה לאישור תובענה ייצוגית בבקשות ביניים מיותרות. ההלכה שנקבעה לעניין זה יפה גם לבקשה זו והמבקשת לא הפנתה ולו להליך אחד בו בקשה לאישור תובענה כתביעה ייצוגית, הועברה לבוררות.

השווה, ת,א (מחוזי נצ') 24822-12-10 פלג הגליל חברה אזורית למים וביוב בע"מ נ' אלפסי, 14.10.12:

"למעלה מן הצריך , אוסיף ואומר כי הכלל הוא שיש לברר טענות סף נגד אישור תובענה ייצוגית במסגרת הדיון בבקשה לאישור עצמה, ואין לערוך דיון נפרד בבקשה לסילוק בקשת האישור על הסף. הטעם שניתן לכך הוא שהדיון בבקשה לאישור תובענה כייצוגית הוא עצמו הליך מקדמי ופיצולו לתתי הליכים עלול להוביל לסרבול ההליך. עוד נקבע, כי בקשה לסילוק על הסף של בקשת אישור תתקבל במקרים חריגים וקיצוניים בהם ברור על פני הדברים "שאין בבקשה ולא כלום" (ע"א 8332/96, 8377/96 רייכרט נ' שמש, פ"ד נה(5) 276, 291 (2001)).

אשר על כן, הבקשה נדחית. המבקשות יגיבו לבקשה לאישור התובענה כייצוגית, עד ליום 5.1.2014.

המבקשת 1, יוזמת הבקשה, תישא בהוצאות המשיב בסך 3,000 ₪.

ניתנה היום, ל' כסלו תשע"ד, 03 דצמבר 2013, בהעדר הצדדים.